לאומי קארד אשראים בע"מ נ' אוסבטצב וצ'סלב

החלטה

אין מחלוקת כי ההתנגדות שהוגשה כנגד התביעה לסכום קצוב הוגשה באיחור והמחלוקת נוגעת בשאלה אם הנסיבות כפי שהוכחו מהוות טעם מיוחד ומצדיקות את האיחור.

ב"כ המשיבה בחרה לחקור את המבקש חקירה קצרה שבה התברר כי ביום 26.01.2010, או סמוך לכך המבקש הגיע למשרדי ב"כ המשיבה וקיבל פרטים על מהות החוב.

יתר הטענות שנטענו בתצהיר מבחינה עובדתית לא נסתרו בחקירה הנגדית.

המבקש טען טענה בקשר עם אי מסירת מכתב ההתראה שעל פי חוק ההוצל"פ יש לשלוח לחייב בטרם נפתח נגדו תיק הוצל"פ על תביעה לסכום קצוב, אולם חרף מחלוקות הצדדים בנוגע לטענה זו, אין בדעתי לדון בה שכן היא איננה רלוונטית לשאלת האיחור משום שהמועד להגשת ההתנגדות נמנה מיום מסירת אזהרה כדין.

במקרה שלפני אין מחלוקת שהאזהרה נמסרה כדין בבית אימו של המבקש בעפולה, שם מתגורר המבקש בעת הרלוונטית ביום 15.12.2008.

במעמד הדיון נטען, על פי דו"ח כניסות ויציאות שהתקבל ממרשם האוכלוסין, כי במועד מסירת האזהרה לאימו של המבקש שהה המבקש בחו"ל ושב ארצה ביום 25.01.2009.

כפי שצויין לעיל יום למחרת שובו ארצה, התייצב המבקש עם אחרים במשרד ב"כ המשיבה וקיבל פרטים על מהות החוב נשוא תיק ההוצל"פ.

המבקש טען בתצהירו כי מאז ששב ארצה וקיבל מאימו את האזהרה, עסק בבירורים ביחס למהות החוב, אך לא ציין מועדים ופעולות ספציפיות שנקט (סע' 7 (ו'-ט' לתצהיר)).

עיון במסמכים שצירף המבקש לבקשתו, מעלה כי ביום 26.01.2009, הוא היום שבו התייצב המבקש במשרד ב"כ המשיבה וקיבל פרטים על החוב, התייצב אף בפני עוה"ד אבנר קדם וערך אצלו אימות חתימה נוטריוני ללמד על חתימתו (טענת המבקש כנגד החוב היא טענת זיוף מסמכים על ידי גרושתו).

כמו כן, עולה מתוך המסמכים כי המבקש פנה בתלונה למשטרת ישראל ביום 25.01.2009, הוא המועד שבו הגיע ארצה וקיבל מאימו את האזהרה.

המבקש אף פנה למשיבה ביום 05.03.2009, בבקשה לקבל מענה לשאלת זהות מבצע העברות בנקאיות באמצעות שימוש בכרטיס שהחיובים שבוצעו בו הם נשוא התביעה.

אין הסבר בתצהיר מה ארע בין 26.01.2009 לבין 05.03.2009, אך ניתן לשער שמכתב המבקש למשיבה (נספח ז/3 לתצהיר), נשלח בעת הזו בשל ייעוץ משפטי שקיבל מבאת כוחו אצלה הופיע ביום 03.03.2010 וחתם על יפוי כח.

אלא מהי? שרק ביום 22.03.2009, חתם המבקש על תצהיר ההתנגדות בפני באת כוחו, מבלי שהסביר בתצהירו מה פשר התקופה מאז חתם על יפוי הכח ועד להגשת התצהיר ומה ארע בתקופה זו שמנעה ממנו להזדרז ולהגיש את ההתנגדות סמוך ככל הניתן להעברת הטיפול לעורכת דין, שהרי כבר אז ידע המבקש את נסיבות העניין, כבר אז היה בידו אישור בדברת הגשת תלונה במשטרה ואישור נוטריוני לאימות חתימתו. ברור מאליו שהמבקש ידע באותה עת מה ההגנה שיטען בהתנגדות.

לא זו אף זו, למרות שהתצהיר נחתם ביום 22.03.2009, הוגשה התנגדות לבסוף רק ביום 31.03.2009, אף זאת מבלי ליתן כל הסבר וטעם מה היו הנסיבות שעיכבו את הגשת התצהיר משך 9 ימים נוספים.

מתוך העובדות כפי האמור לעיל, מלמד כי אכן המבקש לא זלזל מלכתחילה בהליך, אולם דווקא משעה שהיו בידו הראיות להגנתו ואף קיבל ייצוג עו"ד, דווקא אז השתהה ולא הזדרז להגיש את ההתנגדות.

מכל מקום, גם אם ישנו טעם כזה או אחר להתמהמהות האמורה, הרי אותו טעם והסבר לא פורטו ולא הוצגו בפני ביהמ"ש.

אני שמה לנגד עיני גם את הנסיבות הכוללות של העניין, את המסכת שעבר המבקש בסוף שנת 2007, בעיקר למערכת היחסים עם גרושתו ואחרים.

אני שמה לנגד עיני את טענת ההגנה שעיקרה זיוף מסמכי ההתקשרות עם המשיבה ומרמה בכל הנוגע להתנהלות באמצעות כרטיס האשראי שהנפיקה המשיבה.

אינני מתעלמת מן העובדה כי מאז קרות האירועים הללו ועד לפתיחת תיק ההוצל"פ ומסירת האזהרה, שהה המבקש זמן ניכר בחו"ל ויש להביא בחשבון את פרק הזמן שחלף מאז קרות אותם אירועים ועד לצורך להתמודד עם התביעה דנן.